כשאת עושה Ignore בפייסבוק, למה את מתכוונת?

מאת אילאיל בן-שלום, נובמבר 23, 2009. 33 תגובות. שייך לקטגוריות מדיה חברתית

מסיבה שאיננה לחלוטין ברורה לה, גברברי ישראל משגרים בקשות חברות ללא פירוש, משל תמונתם היא של בראד פיט, או שמם הולך לפניהם כמו ביל גייטס או וורן באפט לפחות. אילאיל בן שלום יוצאת בשבח המילים המקדימות.‬‬

facebookfriendrequestsמכיוון שאני ארלי אדופטר, הפעם הראשונה שבה זה קרה לי תפסה אותי לא מוכנה, ובמידה רבה נאיבית. הבטתי בבקשת החברות שהופיעה לי בפייסבוק, וניסיתי כמיטב יכולתי להתאים בין השם, התמונה, ואיזשהו זכרון קלוש מהגבר הזה. לאחר מספק דקות של פשפוש פדחת מסיבי, נכנעתי. אחרי הכל, השנים עושות את שלהן, במהלך חיי גרתי בארבעה איזורי חיוג שונים, פעמיים הייתי בטיול גדול בחו"ל, למדתי שני תארים, צר לי, אין לי שום יכולת לשחזר כל אדם שאי פעם פגשתי. אובדת עצות אישרתי את אותו בחור ושלחתי לו הודעה – סליחה, אבל אני מכירה אותך? כמובן שהתגובה לא איחרה להגיע, (ועם השנים הגעתי למסקנה שכנראה אי שם בתוך הפייסבוק קיים טמפלט מסויים שהמילים הללו כתובות בו) "לא, אבל אני אשמח להכיר אותך". טמפלט נוסף מכיל את הנוסח" לא, אבל אהבתי את התמונה… [שלוש הנקודות במקור]. למותר לציין שעם הזמן, ככל שנתחים יותר ויותר נרחבים מעם ישראל בחרו להצטרף לפלטפורמה הזו, מה שהיה בעבר זרזיף דק, הפך לשיטפון של ממש.

מסיבה שאיננה ברורה לי לחלוטין, גברברי ישראל החליטו שפייסבוק הוא למעשה השדרוג של ג'יידייט, הצורה החדשה להכיר בחורות פנויות באינטרנט, ואני נמצאת שם אך ורק בשביל להכיר אותך, רווק צעיר ומסעיר, ולא, חס וחלילה, בשביל כל סיבה אחרת. מייד כשחלחלה בי התובנה הזו, שלפתי את פרוטוקול הפרטיות מהבוידעם של פייסבוק והפכתי את הפרופיל שלי לפרטי. פתאום לא אהבתי את התחושה שסמני עכבר דביקים נוגעים לי בכל הסטטוסים ומפשפשים לי בכל התמונות. התגובה לא איחרה לבוא – מבול של גברים זרים, שכל קשר ביני לבינם מסתכם במקרה הטוב בשפת האם התדפק על דלתי עם בקשות חברות.

עכשיו, אני רוצה להניח מספר דברים בפרופורציה, ממש לפני שאתם קופצים למטה ומתחילים להגיב: אין לי שמץ של ספק שהתופעה הזו לא התרחשה כתוצאה מהעובדה שאני אחת ויחידה, סופר מודל פר אקסלנס, היא לא נגעה לעובדה שאני בלונדינית. היא לא היתה קשורה לגודל החזה שלי, או מידת המכנס. התופעה הזו היתה קשורה לעובדה אחת ויחידה – אני בחורה, ברשת.

הנאיביות הראשונית שלי התחלפה מהר מאוד בסוג מסויים של אדישות -אני מעיפה שניים שלושה מבטים בתמונה, אולי חיפוש מהיר ברשימת החברים על מנת לזהות אם יש נקודות השקה, אבל אז, בחצי השנה פרצה לחיי תופעה שסימרה לחלוטין כל שערה מחומצנת על ראשי, ועוררה בי תרעומת בקנה מידה אוניברסלי: גברים נשואים, שאינם מכירים אותי, שאין ביננו שום נקודת השקה, אשר מציעים לי בקשות חברות סתומות, ללא הודעה קצרה לצידן.

לא עזרו הסטטוסים הקצרים שכתבתי. לא עזרו ההודעות בטוויטר שפירסמתי.
ההודעות הסתומות המשיכו לזרום. בי נשבעתי שמעולם לא השבתי פניו ריקם של אדם שביקש חברות וצירף מספר מילים מקדימות (ולא פלרטטניות) שבהן הוא אומר שהוא קורא את מה שכתבתי, או חולק עימי תחומי עניין. אבל איך אתם רוצים שאני אפרש את הבקשה שלכם, כשאתם נשואים, אנחנו לא מכירים, אתם לא כותבים מילה, ורק רוצים להציץ לי לתוך התמונות? צר לי, אבל התער של אוקהם מעולם לא היה חד יותר: זה לא בגלל הכתיבה שלי, זו לא האישיות המרהיבה שלי, אלו לא הריבות הטעימות שלי – זה הבלונד, החיוך, והרצון שלכם להציץ. ובכן יקירי, קפצו לי. השלב שבו אני הבנתי שההתעקשות שלי על נימוסים נתפסת אצל אנשים מסויימים כקטנונית, היתה זו שבה הבנתי שאני חייבת להבהיר מספר נקודות בפניכם. אני מבינה שבמהלך השנים פרופיל הפייסבוק השתנה ואנשים משתמשים בו למטרות שונות. אבל אם פרופיל הפייסבוק שלי חסום, הרשו לי לספר לכם (אני לא תולה יותר תקווה בהסקה הדידקטית שלכם) – שהדבר נובע מכך שאין לי חשק שכל העולם וחבריו יכנסו לתוך החיים שלי. לכן, גם אם יש לנו הרבה מאוד חברים משותפים, גם אם אנחנו חברים באותה הקהילה, ובמיוחד, אם מעולם לא נפגשנו, בבקשה, תעשו מערוף ותנו עוד כמה שניות על מנת להיות מנומסים, לכבד את המרחב הפרטי שלי, ולהגיד לי "שלום, מה שלומך?" ואז להגיד מדוע אתם מבקשים שאני אוסיף אתכם כחברים. אם זה למטרות נטוורקינג כתבו בפשטות "טרם נפגשנו, אבל ראיתי שיש לנו חברים משותפים רבים, ואשמח להכיר אותך" (או כל פורמט דומה שבו אינני מרגישה שבעצם אתם מוסיפים אותי על מנת לעמוד במכסה מסויימת של 1500+ אנשים בפרופיל עסקי מכובד, אחרת, דעו לכם, אתם בעצם יחצנ"י מסיבות במסווה בשל ביזנס).

אם אינכם מוצאים דקה על מנת לכתוב לי את המילים הללו, לא משנה כמה חברים משותפים יש לנו, לא משנה כמה אתם נהדרים – הבקשה שלכם תסיים את חייה במקום אחד: בית הקברות של בקשות החברות שאין לי שום כוונה לאשר אי פעם (כי חס וחלילה אני אסרב ומישהו לא יבין את הרמז ויבקש שוב).

  • Print
  • email
  • Add to favorites
  • Facebook
  • Twitter
  • LinkedIn
  • Digg
  • del.icio.us
  • Google Bookmarks
  • FriendFeed
  • Netvibes
  • StumbleUpon
  • Suggest to Techmeme via Twitter
  • Technorati

תגים: , , , ,

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה והיסטוריה (BA) ותואר שני בהיסטוריה (MA), בימים אלו לומדת ל -MBA. עובדת בתחום השיווק הדיגיטלי, גיימרית, תולעת ספרים, אוהדת הפועל, שחקנית פוקר מבטיחה, רוקמת ופורמת, מכינה ריבות ובאופן כללי מרוצה מהחיים.

33 תגובות לפוסט "כשאת עושה Ignore בפייסבוק, למה את מתכוונת?"

  1. כתוב יפה ומסכים עם כל מילה.

    אני לוקח את זה צעד נוסף קדימה ולא מוסיף אנשים שלא פגשתי פנים אל פנים. כרגע מחכות להן 58 בקשות לרגע שבו אפגוש את מי שמאחוריהן.

    אני מניח שכל אחד מתייחס לפלטפורמה בצורה שונה.

    • מאת ערן:

      לא חשבתי על זה ככה, נשמעת לי אחלה שיטה. למרות שאני די בטוח שפגשתי פנים מול פנים כל אחד מהאנשים שיש לי בFacebook.

  2. מאת ella:

    פוסט כ"כ טוב ונכון,אין ספק שקיבלתי שיעור
    אני כן מאשרת כי לא נעים לי לעשות איגנור(מרגישה שאני פוגעת אישי באדם-אני יודעת שזה נשמע דבילי)
    מהיום אעשה כמןך
    תודה

  3. מאת מתניה:

    מסכים עם כל מילה, אבל סתם לידע כללי, לתת הפניה בעמוד האודות כאן בניוזגיק לפייסבוק שלך ולגרום לי לגלות שהוא מוביל לזה של משה קרקו זה מוזר, ולהפנות לטוויטר שלך ולגרום לי לגלות שהוא לא קיים זה כבר ממש מוזר. (האמת שאת הטוויטר אני מכיר, זה כנראה סתם קישור מת). או שזו טעות מכוונת?

  4. מאת Ohad:

    מה הפייסבוק שלך ? :)

  5. מאת אילאיל בן-שלום:

    עומר,
    אתה זן נכחד.

    אלה,
    שבלוני ככל שמה שאני הולכת להגיד עומד להשמע – תעשי מה שמשאיר אותך בטווח הנוחות שלך. אם מה שמשאיר אותך בטווח הנוחות זה לאשר, תאשרי :)

    מתניה ואוהד,

    אתם כמובן צודקים, ולהלן – תוקן.

  6. מאת רורו:

    אני איתך!
    לא מאשרת את מי שלא פגשתי פנים אל פנים, יותר מזה: אם אני לא מחבבת אותך אני לא אאשר אותך. זו אמנם מדיה חברתית אבל אלה הפרטים האישיים שלי שייחשפו רק בפני מי שאני רוצה.
    ואגב מציעי חברות מהמין הגברי למטרות כאלה או אחרות…. גם את מקבלת הרבה הצעות מגברים ממדינות ערב (כווית/ ערב הסעודית ואף קיבלתי כמה מדובאי ומרוקו)??

  7. מאת Maya Shoval:

    חייבת להסכים… אבל בניגוד אליך אין לי 259 בקשות חברות ממתינות, פשוט כי ידי קלה על האיגנור.

    אני מוסיפה גם דילמה אחרת – מתי צריך לאשר אנשים שמכירים מטוויטר? טוויטר הוא ציבורי, אבל פרופיל הפייסבוק שלי הוא פרטי ושלי. אבל אולי זו רק אני…

    ואגב – גם לי יש BA בהיסטוריה! ריספקט!

  8. מאת אילאיל בן-שלום:

    רורו,

    כה לחי :) לגבי מציעים מערב הסעודית, כווית וכו', אלא אם כן הם מגיעים עם באר נפט בידם כנדונייה, אני נוטה לא לאשר אותם…

    מאיה,

    גיוי נאות – דווקא זה המספר אצל דפני, גם אצלי ידי קלה מידי פעם על האיגנור, ולכן המספר נשמר סביב ה70 :) .
    לגבי הדילמה – היא אכן לא פשוטה. פרופיל הטוויטר הוא ציבורי, ולכן גם הדברים שאני מפרסמת שם מותאמים לפומביות הזו. אבל הפייסבוק הוא באמת מקום פרטי יותר, ולכן אני מוצאת את החוקיות (או ההרגלים) די דומים – מי שפגשתי, מי שמנומס מספיק על מנת לכבד את המרחב הפרטי הזה וכותב מספר מילים עם בקשת החברות. אני יודעת שאני אולד פאשן, אבל קשה לי עם בקשות החברות לא מנומקות הללו. כפי שכתבתי באחת התגובות בפייסבוק – מיימי לא פנה אלי מישהו בחיים האמיתיים, בין אם לצורך התקשרות עסקית או מתוך עניין אחר, ולא התחיל את הפנייה במילות ברכה כל שהן, ולו רק "שלום". לא ברור לי מדוע בפייסבוק אנשים חושבים שאין בכך צורך.

    ולגבי הBA – אכן ריספקט, זה תואר מדהים :)

  9. מאת Majento:

    אילאיל, אחלה פוסט
    בחודשים האחרונים אני מאלץ את עצמי לכתוב כמה מלים כשאני מציע חברות למישהו שאינני מכיר פנים אל פנים, זה ארוע די נדיר, בשונה מטוויטר ושאר רשתות, פייסבוק אכן מאפשרת איים של פרטיות. הזרזיף באמת הפך למטרד, בעיקר הודות לפיצ'ר ההמלצות, מצד שני עדיין קשה לי להתעלם, כשאני מוצא זמן אני שולח טמפלט לאלו שהציעו ושיש לי ספקות לגביהם:
    Hi
    Sorry but i can't seem to recognize you

    If we know each other, please remind me where from

    If we haven't connected before, please reply with a few words, i care to know what i'm missing, and what made you friend me

    לפעמים מגיעות תשובות מעניינות, מכנים משותפים שלא ראיתי, ולפעמים תחמנות זולה, חלקם מרחיקים לכת ועוקבים אחרי בטוויטר במקום, בכל מקרה, בדרך כלל אנשים מבינים מההודעה שלי מה מתאים לי (הכרות אופליין\אונליין קודמת).
    פייסבוק תשתפר אם תהפוך את ההודעה האישית (בצירוף להצעת חברות) למנדטורית, או אם תאפשר למשתמש להגדיר דרישה כזו.

    • מאת אילאיל בן-שלום:

      מג'נטו, אני חושבת שהטמפלט שלך מנצח, ויותר מכך, אני חושבת שההצעה שלך מאוד לגיטימית, הלוואי ופייסבוק היו מאפשרים להפוך את ההודעה האישית למנדטורית, אם כי מקנן בי החשש שמהר מאוד אנשים היום מוצאים לזה workaround, סביר להניח בצורה של ":)" וכו'.

    • מאת אילאיל בן-שלום:

      דוד אבוטבול, מון שרי,

      צר לי, אך נדמה לי שלא קיבלתי ממך בקשת חברות. אנא, שלח לי אחת כזו בצירוף מספר מילים מקדימות, ואני אשקול את קבלתה. אני חייבת להודות כי הרהיטות המתבטאת בתגובתך גורמת לי להתחרט על כך שההיכרות ביננו לא היתה מוקדמת יותר.

      עד אז,
      שא ברכה.

  10. מאת קפה ג'ו:

    פוסט נחמד ואמיתי.

    וסתם לצורך עניין התמונה, בא לנו להסביר:
    אנחנו מאוד נחמדים ולא נשואים, יש לדפני 5 חברים משותפים איתנו,
    מעולם לא הצקנו לה.. לא מבינים למה היא לא אוהבת קפה..

    • מאת אילאיל בן-שלום:

      דפני אוהבת קפה, גם אני אוהבת קפה, ולמען האמת אני גם אוהבת את הקפה שלכם (שום קפה לא נמסר על מנת שאשלח הודעה זו) :)

  11. מאת עמית לב:

    לא יודע, יש שיקראו לי זונת פייסבוק, אבל אני נוטה לאשר אנשים ואז למחוק אותם אם הם עוברים גבול כלשהו.
    כן, גם גברים נתקלים בבעיה הזאת, של כל מיני אנשים שמוסיפים אותם לפייסבוק בלי שהם מכירים, רק בשביל להכיר. זה בעיקר קורה כשאתה הומו, אבל כבר היו מספר נשים שהוסיפו אותי והתחילו איתי. לא שיש לי בעיה עם זה, אבל מה נעשה, נרכל על האח שלך?

    מה שכן, יש לי אפס סובלנות למפרסמים טיפשים. אני עובד בתחום – אתה משתמש בפלטפורמה שלי בשביל לפרסם, ועוד בצורה מטופשת? אז אלא אם מדובר בארגון פילנטרופי שפתח יוזר במקום fanpage והמטרה נוגעת ללבי, הוא לא יאושר.

    אני גם שונא את הרשימה של האיבנטים וההצעות וכו' שיש מימין, אני אוהב שולחן נקי במקרה הזה, ואני מאגנר פרופילים. אם הם ממשיכים להציק ולא מבינים את הרמז, ידי קלה על הדק הדיווח לפייסבוק. רוצה להיות קרציה? תמצא מישהו שיש לו סבלנות.

  12. מאת אורלי:

    מה שנשאר לי להגיד אמן
    גם סטטוס נשואה או תמונה של הילדים לא עצרו גבר מלנסות "להשתחל" לרשימה המהוללת שלי
    אכן כן IGNOR זו הדרך לא לפני שאני שולחת הודעה… נסה כשאני אהיה בבית אבות…..
    כבר אמרו שגברים מסוימים נואשים ככל שיהיו הם עדין חושבים רק לא מהמקום הנכון…
    איזה זן נחות….
    אילאיל שאפו על כתיבה והגדרה מדליקה של הנושא
    אהבתי

  13. מאת חלי:

    מילים כדורבנות!!!
    סוף סוף מישהו יוצא נגד כל המטרידים בפייסבוק..

    גם אצלי, שרואים תמונה שלי עם הילד, רואים שאני נשואה, ועדיין, זה לא מונע מהחצופים להציע חברות או לשלוח הודעות "תמימות לכאורה" של "מה ,אנחנו לא מכירים? כנראה שטעיתי.. אז מאיפה את?"

    חצופים!!!!

    השוס היה כשמישהי התחילה עם בעלי.. דווקא חמודה, אמרה שהילדה בתמונה שאיתו חמודה, כאילו תקראי רגע לפני ותראי שהבנאדם נשוי עם ילד..

  14. מאת אסף שגיא:

    סחטיין, אילאיל.
    אני מסתובב תמיד עם המצלמה שלי, וכשאני מציע למצולם לשלוח לו את התמונה, אני תמיד נלחץ כשהוא שואל אותי "יש לך פייסבוק?".
    זו אפילו לא פלטפורמה טובה לתמונות! אני מיד אומר "אמממם… כן, אבל מה זה יעזור לנו? מה האימייל שלך?" ולרוב זה נגמר שם ובשמחה.
    אולי זה לא ממקומי להגיד, בתור אחד עם קצת מעל 1000 חברים בפייסבוק, אבל אני שונא להעלות תמונות מאירועים המוניים ואז חצי מהאנשים שצילמתי רוצים להיות חברים שלי. אני לא יודע אם זה מחמיא או לא, אבל הסיכוי לנטוורקינג אמיתי איתם בעתיד הוא מאד נמוך (ואם זה לא היה ברור, אני דוחה את רוב הבקשות).
    עם המוני החברים שלי אני עוד מצליח להסתדר, ואני גאה לומר שאני יכול להתקשר כמעט לכל אחד בלי שום סיבה מיוחדת. כזה אני, זונת חברים.

  15. מאת Liz:

    זה מזכיר לי פוסט שפרסמתי לפני שנה בערך בהיתוך.

    גם אני קלה מאוד על האיגנור ומדווחת וחוסמת ללא היסוס. באמת שלא אכפת אם אני מעליבה מישהו, הוא העליב אותי קודם בזה שהוא הניח שאני פשוט אפול לרגליו כי יש לו תמונה של ה#$% שלו בפרופיל.

  16. מאת אילאיל בן-שלום:

    חלי ואורלי, אני חייבת להודות, שבאמת שיש לי תחושה שגברים חווים את הרשת אחרת מאיתנו. אין ספק כי ישנם אנשים שלא מבינים את הרמז.

    אסף,
    הטענה שלך לגבי פייסבוק כפלטפורמה לתמונות מוכרת לי מחברים אחרים שרוטנים על אותו הדבר. יש לך פרופיל פליקר? אפשר יחסית בקלות להתקין פלאג בין השניים. מן הסתם תחומי עבודה כמו שלך אשר מאפיין בסיסי שלהם הוא היכרות עם טווח רחב מאוד של אנשים דורשים סוג אחר של התייחסות. מצד שני, פרופיל כזה מוגבל בשאלה עד כמה הוא יכול להיות פרטי ואינטימי מלכתחילה. פייסבוק מכיל סוגים שונים של פרופילים שבאים לענות על צרכים שונים. לפעמים פשוט נדרשת רגישות על מנת להבין שפרופיל מסויים הוא לא פרטי אלא עסקי ולהיפך :)

    ליז,

    פוסט ענק! שאפו. אין ספק, תמונות קשות ולחלוטין מהחיים :)

  17. מאת נסים:

    אילאיל,
    למרות שאני גבר,אני מבין אותך טוב מאוד ומצטער בדיוק כמוך על מה עשרות המסרים שאתן מקבלות בכל שבוע.
    כמו בדרך כלל, הבעיה היא רק קצה הקרחון של בעיה גדולה יותר שהצלחת להדגים אותה במשפט "שההתעקשות שלי על נימוסים נתפסת אצל אנשים מסויימים כקטנונית".
    לצערי,במדינתנו הקטנה, כל אי רצון לשחק ע"פ כללי ה"עדר" נתפס כקטנוניות, או כטרחנות (למה את צריכה שארשום משהו? את כבר יודעת מה אני רוצה, לא?).
    מקווה שתצליחי לשנות משהו.

  18. מאת אסף שגיא:

    אילאיל, לשאלתך אני מחזיק דווקא בחשבון פיקאסה. אני מכיר את אופציות הקישור, אבל אם היית יודע בדיוק עד כמה אני מצלם, היית מבינה שזה לא הגיוני להעלות תמונות אפילו מ-10% מהאירועים שאני נוכח בהם.
    אני מאד שמח לשלוח לאנשים תמונות במייל, ודווקא נוצרות מזה לפעמים חברויות פייסבוק אמיתיות שמיתרגמות למפגשים פנים-מול-פנים בנושאים שונים וזה כיף. כשזה בא בהמון בעקבות תמונות שהחלטתי כן לפרסם, זה קצת פחות כיף.
    הדוגמה הכי מובהקת היא מישהי שצולמה על ידי במסיבה, ומאז החברות עמה בפייסבוק ראיתי בעיקר עדכונים על מוצרים שהיא נותנת להם חסות של רשת חברתית (כמו הקמפיין של הבושם של קשרל, והקמפיין של בנק דיסקונט). בקיצור, ספאם ספאם ספאם ספאם.

  19. לפני די הרבה חודשים כבר, פתחתי את האתר הזה:
    http://www.imterriblysorrybut.com
    בדיוק בשביל המטרה הזו…

    אולי עכשיו הגיע הזמן שלו לפרוח? :)

  20. [...] אל הפוסט כשאת עושה Ignore למה את מתכוונת? [...]

  21. מאת כתריאל:

    רק מלקרוא את מה שכתבת (חשוב לא פחות היה איך שכתבת), נזכרתי שוב, למה אני כל כך אוהב ומעריך אותך ולמה זה תמיד היה ככה, מאז אותו יום שבו הופעתי בתיכון לביקור מהצבא.פתאום חזרו לי הפרפורים. מצחיק. נוגה… מעניין, איך אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי כל כך הרבה חוויות, חלקן מחורבנות (בעיקר באשמתי),נותרה בי טיפה מזוקקת וטהורה של השתאות בוהה (ממש כמו ארנב על הכביש באמצע הלילה מול אורות של משאית דוהרת), לנוכח חיוך שלך, מילה שלך, כעס שלך, צחוק שלך, או ציפורן כסוסה.
    וזה מביא אותי לכדלהלנצ'יק הבא: חברים יקרים! יש אנשים ששומרים עליהם. יש אנשים שאפילו אם נדמה להם שהם לבד יש מישהו שתמיד מסתכל עליהם בזוית העין רק על מנת לוודא שהם בטוב.המלאכים השומרים הכי גדולים סובלים מנקיפות מצפון נוראיים של גיהינום ולכן לא כדאי להתעסק איתם.
    קראתם מה שהגברת כתבה ואני מצפה מכם לכבד כל מילה.
    שלכם בנפנוף כנף.
    כתריאל.

  22. מאת יניב:

    תודי שאני הפתעתי אותך, אחרי הכל את הפתעת אותי בדיוק באותה מידה.

  23. מאת אלי - מהנסיעה לפריז:

    HAY
    נכנסתי פעם ראשונה היום בכדי לקורא מעט, אילאיל את ישירה כנה לא "מחלטרת", תאמיני או לא אין לי פייס וגם לא בוק, אין לי מושג ולא חצי מושג למה צריך…אם לא כדי להציק לכולם…
    נחמד לדעת שבורכת בכישרון כתיבה שלא מבייש כותב ותיק מנוסה ישיר ולא מפוחד מדעת הקוראים, אשמח לעקוב ולהתעדכן
    שלך בחברות הבחור משדה התעופה אלי THE REFEREE

  24. [...] החברות. אילאיל בן שלום כתבה פוסט שהכה גלים ברשת על פעולת ה-Ignore והמשמעות של להיות בחורה בפייסבוק. אם פעם כדי להכיר, יצרתם פרופיל בתשלום באתר הכרויות, [...]

  25. [...] תזכרו שכמו בהרבה תחומים, גם כאן לנשים קל יותר. דונבר טוען כי נשים מסוגלות לתחזק הרבה יותר קשרים [...]

כתיבת תגובה