פיתוח ישראלי: תוכנה שמזהה דיכאון

פיתוח ישראלי חדש יאפשר זיהוי של אנשים הסובלים מדיכאון או נמצאים במשבר על ידי ניתוח של הטקסטים בבלוגים. אילו שימושים אחרים יכולים להיות למערכת ומהן בעיות האתיקה העולות. ראיון עם פרופסור יאיר נוימן, מנהל המחקר

"תקופה קשה. החום בחוץ לא מפיג את הקור בפנים ואני כמו עלה נידף ברוח השרב. מתי זה ייגמר כבר?"

מקור: אתר אתר stock.xchng, משתמש missinghim

מילים אלו עשויות להיות אחרונותיו של אדם, ולא יופיעו בצוואתו או יאמרו לאיש קרוב, אלא ייכתבו בבלוג, אולי אפילו אנונימי, שאין לדעת מה מספר הקוראים בו. תוכנה שפותחה באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב מאפשרת זיהוי של סממני משבר נפשי של כותב הטקסט מניתוח סמנטי של הכתוב, ועשויה להציל חיים, את תיושם כראוי. המערכת עושה יותר מחיפוש של מילות מפתח בכתוב, אלא מבצעת ניתוח של הטקסט לזיהוי של סימנים שעשויים להצביע על מצב נפשי שאפילו כותב הטקסט עצמו לא מודע לו.

פרופסור יאיר נוימן, מנהל המחקר, אינו בלוגר אלא חוקר רב-תחומי המתעניין, בין היתר, במערכת יחסי הגומלין בין משתמשים וטכנולוגיה. בראיון לאתר ניוזגיק, סיפר נוימן על פיתוח היישום שארך כשנה ונתקל בלא מעט קשיי מימון, בעיקר עקב האתגר שבהצגת מוצר טכנולוגי לתחום שמרני כמו פסיכולוגיה.

היישום, שפועל נכון להיום רק בשפה האנגלית, מבצע חילוץ של מושגים הקשורים לדיכאון על ידי חיפוש מילים וצירופי מילים המשלימים את המשפט: "דיכאון זה כמו…". לאחר קבלת הנתונים, אלו מוערכים על ידי אנליסט ומוזנים למילון המערכת. המערכת יכולה לאחר מכן לסרוק פוסטים בבלוגים, למשל, ולקבוע על פי מספר פרמטרים מי מהבלוגרים עשוי להיות מדוכא.

בעיית אבחון הדיכאון היא קשה במיוחד במדינות מפותחות כמו ארצות הברית ויפן, בהן אנשים מהססים תכופות לפנות לעזרה או כלל אינם מודעים לכך שהם סובלים מדיכאון. בעוד כלי איבחון עצמי קיימים ברשת כבר תקופה ארוכה, רק אנשים החושדים כי הם מדוכאים ישתמשו בהם. הפיתרון שפותח יאפשר לאתר באופן מהיר אנשים הזקוקים לסיוע באמצעות ניתוח בלוגים או עדכונים ברשתות חברתיות. אך זהו רק שימוש אחד למערכת וזה שיושם במחקר.

"ניתן להשתמש בעקרונות דומים גם לאיתור פדופילים, למשל, על ידי ניתוח סמנטי של גיל ואופי לצורך בניית יישום להגנה על ילדים," אומר נוימן. "או להציע פרסום מכוון על ידי ניתוח מעמיק של טקסטים בבלוג או אתר. על אף שניתן לעשות שימוש צרכני במוצר, הקושי הוא בחילוץ והבהרת המשמעות."

בדיקת המערכת בוצעה על ידי ניתוח של מעל 350,000 טקסטים של בלוגרים שאישרו את ניתוחם, והמערכת שנקראת אגב פדסיס, בחרה מהם את המאה המדוכאים ביותר והמאה שמראים הכי מעט סימני משבר. לאחר מכן, צוות של פסיכולוגים בחן את הבלוגים שנבחרו ונמצאה קורלציה של 78 אחוזים בין אבחנתם לאבחנת המערכת האוטומטית.

כמובן שאבחון עצמי או אבחון אוטומטי אינם מהווים תחליפים לאבחון וטיפול מקצועי, אך בהחלט יכולים לסייע באיתור אנשים במשבר באוכלוסיות גדולות, כמו למשל מבוטחיה של קופה זו או אחרת.

אחת השאלות העולות מיד היא כמובן אתיקה. האם יהיה זה הוגן להשתמש בטכנולוגיה זו למכירה או קידום של תרופות או פתרונות לדיכאון? במידה וניתן יהיה לחפש גם קריטריונים אחרים, האם ממשלות עשויות לחפש באופן זה מתנגדי משטר פוטנציאליים באופן גורף בארצם? פרופסור נוימן אומר: "אני מקווה שבטכנולוגיה זו יעשה שימוש טוב, וכן שטכנולוגיות חדשות בתחום פסיכולוגיה יזכו לקידום ופיתוח."

תגים: BGU, אבחון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בלוגים, דיכאון, טכנולוגיה, ניתוח סמנטי, פדסיס, פסיכולוגיה, פרופסור יאיר נוימן

4 תגובות על פיתוח ישראלי: תוכנה שמזהה דיכאון

1. מאתPrivacy Pirate:‏ 28 ביוני 2010 בשעה 18:52

   And once again we reach the conclusion "Don't put anything on-line that you wouldn't want made public, because at one point or another it will be made public and used to sell you things."

   להגיב
2. מאתפוליגרף:‏ 1 ביולי 2010 בשעה 15:33

   יותר פשוט להעביר אדם בדיקה פיזית או שאלון קצר ולסגר עניין...

   להגיב
3. מאתעדי דיכאון:‏ 2 באוגוסט 2010 בשעה 11:16

   אני אישית ההיתי שמח לתוכנה כאזת כדי להוריד מימני כמה חברים מדוכיאים אולי זה יעזור אבל זה לא במקום טיפול פסיכולוגי

   להגיב
4. מאתאמה:‏ 25 באפריל 2012 בשעה 6:16

   כל אדם שמקשיב לשני בתשומת לב ולו מיזערית יכול לשים לב לאותם המאפיינים שהתוכנה מבקשת לקבוע כ"קריטריונים לדכאון". הבעיה היא אחרת וקשורה הרבה יותר הן לסיווג הדיכאון ולפיכך, לטיפול המוצע ואף יותר מכך, לבעיתיות הרבה בטיפול הקיים הידוע.
   ראשית, יש לחלק בין דיכאון ובין דיכאון קליני. אנשים רבים חווים דכאון כתוצאה מאירוע טראומטי, מתאוששים ממנו וממשיכים הלאה אם בעזרה ואם ללא עזרה טיפולית מקצועית. לאלו שסובלים מדיכאון קליני המצב בעייתי הרבה יותר וזה משום שקיימות נכון להיום שתי גישות שכל אחת מהן רואה עצמה כהאמת המוחלטת הבלעדית וזאת מבלי שיהיו סימוכים מדעיים מספקים כדי להוכיח מי מהן. האחת היא כמובן הדרך התרופתית והשניה, דרך הטיפול הפסיכולוגי.
   נכון להיום, הדגש החד ביותר ניתן על טיפול תרופתי וזאת משום שמבחינת מערכות הבריאות הוא נחשב זול יותר ולכאורה גם "מדעי" יותר וכך, אנשים ללא גב כלכלי יציב כיאה למצבם של רבים מהסובלים מדכאון קליני שמשבש את יכולתם לבוא לידי ביטוי של ממש וכדי להתפרנס מקבלים במקרה הטוב, רק טיפול פסיכיאטרי חלקי (חלקי בשל הזמן הקצר שיש לפסיכיאטר קופה לתת לכל פציינט ובאמת להכיר אותו ואת המחלה אצל אותו החולה).
   חשוב להבין, שעם כל הכבוד להתפתחות המדעית בכלל ולזו העוסקת בחקר המוח בפרט, אנחנו כבני אנוש לא יודעים עדיין ולו חצי האחוז לגבי איך פועל המוח התקין או החולה או איך ועל מה משפיעות התרופות.
   ולכן, מה שחסר הוא המשך מחקר שכזה ולא פיתוח תוכנה לגילוי נמשים שזה בערך ערכה של התוכנה המוצעת למעלה בעיניי.

   להגיב